ונציה , עברית , VENISE , VENEDIG , VENEZIA , ВЕНЕЦИЯ ,VENETIA ,فينيسيا ,威尼斯 ,ヴェネツィア,

  
         עברית

 ונציה , עברית , VENISE , VENEDIG , VENEZIA , ВЕНЕЦИЯ ,VENETIA ,فينيسيا ,威尼斯 ,ヴェネツィア,



ונציה (איטלקית Venezia; ונטית Venesia) היא בירת מחוז ונטו שבצפון-מזרח איטליה. העיר שוכנת בלגונה שלשפך הנהר פוֹ לחוף הים האדריאטי. בימי תפארתה הייתה העיר בירת רפובליקת ונציה (Serenissima Repubblica di Venezia), מעצמה ימית שהגיעה לשיא כוחה בימי הביניים, ונודעה לה חשיבות רבה באמנות הרנסאנס ובמסעות הצלב. העיר הייתה מרכז סחר חשוב בין מזרח ומערב, במיוחד סחר התבלינים. ידועה גם כ"עיר המים", "עיר הגשרים" וכ"מלכת הים האדריאטי".




המרכז ההיסטורי של ונציה בנוי מבנים על יסודות מכלונסאות עץ שנבנו על 118 איים, המקושרים ביניהם בכ-400 גשרים. בין האיים עוברות כ-170 תעלות מים, שהשיט בהן הוא אופן התחבורה העיקרי בעיר. ונציה היא אחד מיעדי התיירות הפופולריים ביותר בעולם. כשלושה-עשר מיליון תיירים פוקדים את העיר בכל שנה. נכון ל-2004 מתגוררים בוונציה רבתי 271,000 תושבים, מרביתם תושבי העיר מסטרה, בעוד שבמרכז ההיסטורי של המטרופולין מתגוררים כ-63,000 תושבים.


היסטוריה ערך מורחב – רפובליקת ונציה




על פי אגדה עממית, שאמיתותה מוטלת בספק, העיר נוסדה ב-25 במרץ, בשנת 421, על ידי שלושה שליחים רשמיים מהעיר פדובה הסמוכה, אשר צוו להקים תחנת מסחר באי ריאלטו שבלגונה. על פי השערה סבירה יותר, איי הלגונה אוכלסו במאה החמישית לספירה על ידי פליטים שנמלטו מאימת כיבושיו של אטילה ההוני בצפון איטליה. על פי גרסה מקובלת, ראשונים הגיעו פליטים מעיר החוף האדריאטי אלטינו אל האי טורצ'לו, בו נמצאו הבניינים העתיקים ביותר בלגונה.



עד המאה ה-7 שלטו באיי הלגונה מספר טריבונים עד להקמת רפובליקת ונציה ואיחודם תחת שלטון דוג'ה נבחר בשנת 697. בראש הרפובליקה עמד הדוג'ה שהיה מוגדר כ"ראשון בן שווים", אך בפועל שלטו בעיר משפחות אצולה בשלטון אוליגרכי. מתוך משפחות אלו נבחרו עשר, ששימשו כ"מועצת העשרה", שהייתה המקבילה לממשלה וטיפלה בענייני ביטחון ובקשרי חוץ. העיר צברה מוניטין רב בשנים 811 עד 827, כאשר המושל המקומי של האימפריה הביזנטית העתיק את מקום מושבו לאי ריאלטו בלגונה. בשנת 828 התחזק מעמדה לאחר ששרידיו, כביכול, של מרקוס השליח נגנבו מאלכסנדריה והועברו לעיר על ידי סוחרים ונציאנים. בעקבות זאת אימצה הרפובליקה הוונציאנית את סמל האריה המכונף, סמלו של השליח מרקוס, אשר הוכרז כפטרונה המגן של העיר.



עם החלשות האמפריה הביזנטית והתחזקותה של העיר, הפכה ונציה לעיר מדינה עצמאית בעלת צי רב עצמה, ושלטה על נתח משמעותי מהמסחר בין מזרח הים התיכון לאירופה ובמושבות רבות. בין השאר היא שלטה על מרבית חופי הים האדריאטי ועל האי כרתים. על כן רפובליקת ונציה היוותה גורם מדיני וכלכלי חשוב בשלהי ימי הביניים ולאורך הרנסאנס. מלבד המסחר המפותח, העיר נודעה בזכות ייצור התחרות הוונציאניות באי בוראנו, ייצור מוצרי זכוכית יוקרתיים באי מוראנו וייצור ספינות.



החל מהמאה ה-16 החלה קרנה של ונציה לרדת. הטורקים החלו לכבוש את מושבותיה בים התיכון ולשלוט בסחר בו. מצפון איימו המעצמות האירופאיות על ונציה. במאי 1797 נכבשה העיר על ידי נפוליאון ומיד בינואר 1798 היא סופחה לאוסטריה. בשנים 1805 עד 1814 שבה ונציה לשלטון נפוליאון ואחר כך חזרה לשלטון האוסטרי. לאחר מלחמת שבעת השבועות, בשנת 1866 היא סופחה לרפובליקה האיטלקית, אשר הוקמה בעקבות מלחמת שחרור מול האוסטרים.



[עריכה] השפעה תרבותיתבזכות חשיבותה הכלכלית ושליטתה הימית ואף לאחר ירידתה ממעמד של מעצמה, הייתה ונציה לאורך השנים מרכז תרבותי חשוב. אמנים בולטים רבים צמחו בעיר - בהם ג'ובאני בליני (1430 - 1516), ג'וֹרג'וֹנֶה (1477 - 1510) וֶרוֹנֶזֶה (1528 - 1588), טינטוֹרֶטוֹ (1518 - 1594), ג'וֹבאני-בטיסטה טְיָיפוֹלוֹ, טיציאן (1486 לערך - 1576) ואנדראה פלדיו (1508 - 1580). אמנים נוספים ביקרו בעיר ופעלו בה תקופות קצרות, בהם אל גרקו, לאונרדו דה וינצ'י, רובנס.



השפעותיה התרבותיות של ונציה היו לא רק באמנות: בזכות השלטון המתירני ששרר בה, ביחס לשאר אירופה, התפתחה בה תרבות השעשועים. תרבות מתירנית זו אף הובילה את העיר למספר עימותים עם האפיפיורים. האופי נטול העכבות של העיר משך אליה את האצולה האירופית, אשר נהגה לנפוש בה, ולהשתתף בנשפים, במשתאות ובמשחקי הימורים. האווירה ההדוניסטית של העיר הונצחה בספרים ומחזות רבים, בהם המחזה הסוחר מוונציה והרומן הערים הסמויות מעין ואחד מגיבורי התרבות הידועים של ונציה הוא ג'קומו קזנובה (1725 - 1798) ששמו יצא בעולם כמאהב.

בהקשר זה, ידוע קרנבל המסכות של ונציה הנחוג בהפסקות מאז ימי הביניים ועד ימינו. הקרנבל, שאותו חוגגים כיום במשך שבוע בפברואר, היה בעבר ארוך יותר: הוא החל מיד לאחר חג המולד ונמשך עד יום רביעי של האפר, אך במקרים רבים ניתן אישור ללבוש מסכות בעיר כבר מ-1 באוקטובר, כך שהחגיגות ארכו חודשים ארוכים ולעתים נמשכו אף בזמן התענית. במהלך הקרנבל ערכו בני האצולה נשפים ראוותניים של הוללות, בהם הנוכחים הסתירו את זהותם האמיתית מאחורי מסכות ובכך הסירו מעליהם עכבות חברתיות רבות. כיום מתקיימים בוונציה מדי שנה גם פסטיבל סרטים וביאנלה אמנותית.




בשנת 1987 הכריז אונסק"ו על ונציה ועל הלגונה שבה היא נמצאת כאתר מורשת עולמית.

שקיעת ונציה ערך מורחב – אקווה אלטה




בגלל הקרקע הרכה באיי העיר פותחה בוונציה שיטת בנייה ייחודית. הואיל ולבניית בתי קבע דרושים יסודות יציבים, נבנו הבתים על אוסף צפוף של כלונסאות עץ - קורות מחודדות שננעצו אנכית בקרקע הרכה (חלק מהקתדרלות נבנו על כמה מיליוני קורות), כך שחלקן התחתון חדר דרך שכבות הבוץ והגיע לשכבות חול וחומר יציבות יותר. על הכלונסאות הונחו לוחות עץ מסיביים, ומעליהם משטחי שיש, שמהווים את יסודות הבניינים. עליהם נבנו בנייני אבן או לבנים. עמידות קורות העץ היא טובה משום שהן כמעט אינן חשופות לחמצן ובמהלך מאות השנים עברו קורות העץ תהליך של התאבנות.





גאות המציפה את כיכר סן מרקויסודות הבניינים של ונציה עמדו בתנאים הקשים של הים האדריאטי במשך מאות שנים, אולם בהדרגה החלה העיר לשקוע לאיטה: משקלם העצמי של הבתים גרם לקורות העץ שמתחתם להינעץ עמוק יותר בקרקע הלגונה, ובשלוש מאות השנים האחרונות החלה העיר לשקוע לאיטה, בקצב של כמה סנטימטרים מדי מאה שנים. התופעה הוחמרה במהלך המאה ה-20, אז נחפרו בעיר בארות רבות ששאבו את מי האקוויפר שמצוי מתחתיה, וגרמו לשקיעה של קרקעית הלגונה. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נאסרה חפירת בארות כאלו, ושקיעת העיר אכן הואטה.



מלבד השקיעה מאיימות על העיר גם גאויות, המכונות אקווה אלטה, מן הים האדריאטי המציפות את רחובות העיר בחודשי החורף. מפלס המים נמדד באופן קבוע, וכאשר הוא עולה יתר על המידה מופעלת אזעקה ברחבי העיר, ומשטחי הליכה מוגבהים מפוזרים כדי לאפשר להולכי הרגל לנוע באזורים המוצפים. כאשר ההצפות חמורות אין אפשרות לנוע בעיר בסירות, כי מפלס המים הגבוה מונע מעבר מתחת לגשרים. העיר בנויה כך שההצפות לא יפגעו בתשתיות. לדוגמה, במדרכות יש חריצים שמאפשרים למי הגאות לעלות למעלה כדי למנוע התרוממות המרצפות. הוונציאנים רגילים להצפות האלה וערוכים בהתאם. בזמן הצפה, במות מוגבהות מונחות במרכזי הרחובות, ומאפשרות לאנשים להתהלך עליהן. הוונציאנים מצוידים במגפיים שדומים למגפי דייגים שמגיעים עד לירכיים ומאפשרים ללכת ברחובות המוצפים מבלי להרטב.



האזורים הנמוכים בעיר (במיוחד אזור כיכר סן מרקו) עלולים להיות מוצפים 100 פעמים בשנה. כתוצאה מההצפות התכופות זנחו תושבים רבים את קומת הקרקע בביתם והם דרים בקומות העליונות. כדי למנוע את הבעיה הכריזה ממשלת איטליה במאי 2003 על "פרויקט משה", שעלותו כ-3 מיליארד אירו, ובמסגרתו יניחו על קרקעית הלגונה מחסומים מתנפחים מיוחדים בפתחי התעלות, כך שבעת הצפת העיר הם יתנפחו ויחסמו את המים. הפרויקט צפוי להסתיים בשנת 2011.